מסורת מול מודרנה, חדש מול ישן צוהר לתרבות המופלאה של יפן

• האם החדש והמודרני הוא בהכרח שווה יותר מהישן והפגום?
• מדוע היפנים מסרבים לותר על כתב הסימניות המסובך שלהם?
• ואיך משתלב טקס תה מסורתי שאורך שעות עם קצב החיים המודרני של עיר כמו טוקיו?

מי שפוגש לראשונה את יפן כיום אינו יכול להתעלם מהניגוד הבולט בין מסורת ומודרנה שמתקיים באספקטים רבים של חיי היום יום:
מחד, יפן היא ארץ מודרנית מאוד, אולי הכי מודרנית בעולם; רוב אוכלוסייתה מתגוררת בערים הגדולות שבהם גורדי שחקים ומרכזי קניות מפוארים, רמת ההשכלה היא בין הגבוהות בעולם, התעשייה אדירה ומתוחכמת, הרובוטיקה ראשונה בעולם, ורמת החיים מהגבוהות על פני כדוה"א.

 

מאידך, יפן עדיין שומרת על הצביון ועל המסורת שלה – הכתב הוא בן 1500 שנה, הדת הלאומית ביפן -דת השינטו – היא דת טבע עתיקה הדומה לדתות האליליות שהתקיימו במרחב שלנו לפני אלפי שנים, היפנים מקיימים עד היום טקסים עתיקים, הם ישנים על רצפת מחצלת, והם עדיין צופים בהצגות תיאטרון שנכתבו ובוימו לפני מאות שנים.
איך זה לחיות בתוך דו-קיום שכזה של מסורת ומודרנה, ועד כמה זה משפיע על החברה והפרט ביפן?
הצטרפו אליי למסע מרתק לתוך ליבה של התרבות היפנית…