מה הכי כדאי להיות – גבר או אישה?
הבת שלי אמרה לי לא מזמן בזעזוע: "אמא, ידעת שהגברים הדתיים שמתפללים בבוקר אומרים "ברוך שלא עשני אישה", והנשים אומרות "ברוך שעשה אותי בצלמו"?
אני נוטה להסכים עם שריל סנדברג (מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק) שכותבת בספרה "לפרוץ קדימה" על העולם שלנו שעדיין מנוהל ע"י גברים, ועל הפחדים המובילים אותנו כנשים – פחד מפני תשומת לב שלילית, פחד שישפטו אותנו והפחד המשולש החזק מכל – הפחד להיות אם/רעיה/בת גרועה.
ורק לאחרונה חברה כתבה לי שנמאס לה מההריונות, מחוסר שינה, מהמחזור, מהביוץ ומההורמונים שמשגעים אותה. שנמאס לה מהקארמה הנשית ושבגלגול הבא היא רוצה להיוולד גבר….
מזדהות?
לא פשוט להיות אישה. מן הסתם גם לא כזה פשוט להיות גבר….לכל מין הקשיים שלו והיתרונות שלו.
אם קראת פעם את "גברים ממאדים ונשים מנגה", ואולי אפילו הזדהית עם הנאמר, אז את בטח כבר יודעת שההבדל הזה, בין מה שאת רוצה, לבין מה שהוא רוצה – הוא פשוט מולד. נולדנו ככה. אנחנו לא אשמות…וגם לא הם…
מתי גילית את הנשיות שבך?
יש נשים שמגלות את הנשיות שלהן מרגע שהן נולדות, יש ברות מזל שמגלות זאת בגיל העשרה. ויש שמגיעות לכך רק כשהן הופכות לאמהות. אני הייתי כזו. עד אז, (וזה היה בגיל מאוחר יחסית) הייתי "עם הבנים". מאחר והפכתי לאמא בגיל מאוחר, השיחות של החברות שלי על טיטולים, הנקות, גזים וכמה כפיות הוא אוכל, פשוט לא עניינו אותי. עם הבנים היה אפשר לעשות כיף – לנגן, לשחק שש-בש, לצאת לבלות (הנשים פשוט היו עייפות מדי בשביל זה…)
עד שהפכתי לאמא.
פתאם הכל נהיה רלונטי, כל השיחות המשעממות, כל הקלישאות. פתאם גם אני דיברתי רק על הנקות ועל כמה הוא לא ישן.
האמהות שלי פתחה אותי לעולם הנשי – הבנתי המון (!) דברים על נשים שלא הבנתי קודם. הבנתי שבמקביל לחיים שאני מנהלת בתוך הבית – עם הגבר שלי, עם ילדיי, במסגרת המשפחתית, יש עולם מקביל נוסף שאני שייכת אליו בכל מאודי ומהותי – הקהילה הנשית שבה אני חיה, והקהילה הנשית בכלל.
במקרה הפרטי שלי, לא יכולתי לבקש יותר. הקהילה הנשית במצפה הילה היא מתנה שערכה לא יסולא בפז. במשברים, בשמחות, בזמן שאני צריכה עידוד, בזמן שצריך לתמוך באחרות – הנשים פה בהילה מתגייסות מיד, באהבה רבה.
זר לא יבין זאת…
כשאני מפסיקה לפחד
מאז הפכתי אמא עברו כבר אי-אלו שנים, והעולם הנשי אותו גיליתי אז, הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי. מחשבות על הנשיות שלי, על המקום שלי כאישה בעולם שלנו, ממשיכות להעסיק אותי. אני מגלה שלמרות שאני מחשיבה את עצמי כאישה חזקה ועצמאית (יחסית) עדיין טבועים בי לעיתים דפוסי מחשבה מפעם – כאלה שממעיטים בערכי, ששמים אותי במקום קטן, מקום שאינו הולם את כישוריי ויכולותיי – כנראה, פשוט כי אני אישה…וכך חונכתי לחשוב.
ועכשיו, החלטתי שאני מפסיקה לפחד. ובמקום – אני פורצת לי דרך קדימה; דרך חדשה, דרך משלי, דרך עם בחירות עצמאיות, הדרך שאני מאמינה בה. זה מה שאני עושה כשאני מפסיקה לפחד.
ואם גם את מרגישה שאת רוצה לפרוץ קדימה, אז הרשי לי לשאול אותך שאלה קטנה – מה היית עושה אם לא היית מפחדת…?
אם יש לך תשובה, אני מעודדת אותך לצאת ולעשות את הדבר הזה.
ואם אתן מחפשות תשובה, או תמיכה, זקוקות לחברה (נשית, כמובן), או פשוט באות מתוך אהבה –
אני מזמינה אתכן לערב נשי מיוחד – חגיגת עשור ל'מסע נשי", ערב שכולו בשבילכן !!
ערב שהוא נשים ונשיות – ערב לנשים, עם נשים ועל נשים. אני בטוחה שזה הולך להיות ערב מיוחד מאוד.
מצפה לראותכן
ביום חמישי, 18.12.14
בשעה 20:00
ב"אשכול פיס", רח' החי"ל 46, ברעננה.
הוראות הגעה: מצומת רעננה מרכז או מהרצליה: יש להיכנס לרח' אחוזה, ברמזור מס' 13 לפנות לרח' הנשיאים, לחצות את הכיכר הראשונה ומיד לאחריה, במגרש החניה מצד ימין – להחנות.
הכניסה בעלות 50 ש"ח, בהרשמה מראש בלבד.
אנא צרו קשר והזמינו מקום – מספר המקומות מוגבל
ניצה דוידוב – "שבילים וחוויות" – 0524-333817
מירה שנער – 0546-283606
ריקי כהן – "מסע נשי" – 0522-311380
מכירה מיוחדת של ספרה של מיהו על יפן וחגיה לילדים ומבוגרים תתקיים במקום.
מתנה נפלאה לחנוכה..
באהבה רבה, עדי ענבר- שמן
