והנה מתחילה לה עוד שנה…
והנה אני שוב סטודנטית…
את הלימודים האקדמאיים שלי התחלתי וסיימתי לא כל כך מזמן.
בכלל, כל סדר החיים שלי לא כל כך מסונכרן עם אנשים מסביבי – התחלתי ללמוד בגיל מאוחר, הפכתי לאמא בגיל מאוחר (בגיל 35…בכל זאת טיפה מוקדם מדי לטעמי…), ורק עכשיו אני מקדמת את הקריירה שלי. הכל התבלבל אי-שם בארבע השנים היפניות….
רוב הזמן אני די מרוצה מזה. גם כסטודנטית בוגרת (כדי לא לומר מבוגרת) הייתי מרוצה. אהבתי מאוד את הלימודים, והשקעתי בהם את כל כולי (כולל נסיעה בטרמפים לאוניברסיטה 5 ימים בשבוע עד החודש ה-5 להריוני).
התחלתי את הלימודים "רווקה זקנה", סיימתי אותם עם שני ילדים ושני תארים, וקצת יותר "זקנה". הסוף כבר היה קשה. להגיש עבודות סמינריוניות עם שני תינוקות בבית, זה לא דבר של מה בכך…
רק ליהנות
והנה אני שוב סטודנטית…אבל כזו שמלקקת דבש. או אם תרצו, את הדובדבן של הקצפת. באקדמיה קוראים לזה "שומעת חופשיה". כשמה כן אני – חופשיה.
תארו לכם, להגיע לאוניברסיטה, לשתות בנחת את הקפה של הבוקר (אני יוצאת עוד לפני שכל הבית מתעורר, אבל מקבלת את הפיצוי בנחת של הקפה…), לשמוע הרצאה מאלפת של ד"ר מיקי-בול דליות (אחת המרצות האהובות עליי), להספיק לגנוב ארוחת צהריים קלה, ו…זהו! בלי עבודות, בלי מבחנים, בלי להיות מחויבת להגיע לשיעורים (לדעתי אין מושג כזה "סטודנטים חופשיים". המרצים שלי תמיד בדקו נוכחות…). רק ליהנות!! ממה? מהאוירה הסטודנטיאלית, מהרצאה מעניינת ומיום חופש מהבית. ואלי מעוד כמה דברים בדרך.
מגיע לי?
מאז שסיימתי את הלימודים אני מקפידה לקחת קורס סמסטריאלי אחד בשנה. (זו בסה"כ השנה השניה). יש עוד כל כך הרבה דברים שרציתי ללמוד ולא הספקתי (או לא הסתדר טוב עם מערכת השעות). כל כך הרבה דברים שאני עוד רוצה לדעת…כל פעם מחדש אני מתלבטת על זה המון זמן לפני – האם אני יכולה להרשות לעצמי כלכלית? האם אני באמת יכולה לפנות לזה זמן? האם מגיע לי? האם הילדים שלי יהיו נורא מסכנים כי אמא לא תהיה יום אחד בבית מהבוקר עד הערב המאוחר?
כל פעם מחדש אני מתלבטת, כל פעם מחדש אני מברכת את עצמי על ההחלטה.
אנימציה – לא רק וולט דיסני
אז מה למדתי בשיעור הראשון?
למדתי ששלגיה ושבעת הגמדים של וולט דיסני נוצר כסרט אנימציה הראשון באורך מלא בשנת 1937(!!), ושהאנימציה היפנית אז עוד היתה לגמרי בחיתוליה. שהאיכות היפנית היתה אז ירודה בהרבה מזו האמריקאית ושבעשרות השנים שעברו מאז הרבה דברים קרו. אמנם, וולט דיסני רק הלך והשתפר, אבל עולם האנימציה היפני (אנימה, כפי שהוא נקרא ביפנית) עשה קפיצת דרך אדירה.
מי זוכר כילד את " האווזים של נילס הולגרסון", "הלב" ו"בטי בופ"? כל הסרטים האלה הם סרטי אנימציה שהגיעו אלינו מיפן.
והאם יש ילד היום שאינו מכיר את "מולאן"? למרות שהיא סינית, גם היא מיפן….
שמות כמו Tezuka osamu, Ghost in the shell או "אסטרו בוי" אולי לא אומרים לכם הרבה, אבל אם יש לכם בני נוער בבית, סביר להניח שהם מכירים את השמות הללו. כולם מעולם האנימציה היפנית.
בערך משנות ה-90 עולם האנימציה היפנית הולך וכובש את העולם, והיום הוא ללא ספק חלק מהתרבות הישראלית; רק בשבוע שעבר השתתפתי בפסטיבל תרבות יפן בירושלים. באחד הערבים התקיימה תחרות "קוספליי" (costume play) – חברה צעירים שמתחפשים לדמויות מסרטי אנימציה. את כל התלבושת הם תופרים ומכינים לבד, כולל הדבקות וניפוחי שמלות. את כל האביזרים הם מכינים לבד כולל קרניים, חרבות ועוד. הם משתמשים בחומרים שונים שאת שמם מעולם לא שמעתי, וכמעט אף אחד מהם לא למד לעשות זאת באופן מקצועי. יותר מזה – אנחנו מדברים פה על חבר'ה שרובם נעים מגיל 12(!!) ועד 18 לערך. ממש מורידה בפניהם את הכובע. יכולים בהחלט ללמד אותי דבר אחד או שניים על אנימציה.
ואם אתם עדיין לא מאמינים לי שעולם האנימציה כבש את העולם, וגם אותנו אז כדאי שתדעו שתצוגות קוספליי שכאלה נערכות בהשראת "פורים" של ימי ראשון אחה"צ ברחוב Harajuku שבטוקיו. פשוט חגיגה לעיניים. (כנסו פה לקישור, זה מדליק)
אם מעניין אתכם לשמוע עוד על פורים יפני שכזה, אשמח לבוא ולספר לכם סיפורים מעולם אחר. עולם מופלא, קסום ופנטסטי.
מוזמנים ליצור איתי קשר: עדי 054-4746262
רגע של נוסטלגיה
ולטובת הנוסטלגיה, ולמי שעדיין מרגיש קצת ילד הנה לכם קטע משלגיה ושבעת הגמדים, מהתקופה שרובנו עדיין לא נולדנו .
ואם הקטע הקצר הזה מזכיר לכם ילדות, המלצה לסוף השבוע הקרוב – הכינו את הפופקורן וכוס תה (מיץ ענבים לילדים), התכרבלו מתחת לשמיכה ואל מול הטלויזיה (שלגיה או כל סרט אנימציה אחר),והתענגו על מנגינת הגשם הקרב ובא (אינשאללה).
מאחלת לכם סוף שבוע נעים במיוחד,
עדי
